השקט היכה בי פתאום
כלום לא הכין אותי
ליום הזה
ביום הזה הכח שלי נובע משגעון
המקום הקדוש הוא נפל חורבן
החדר מוגן
איך נפלו גיבורים
איך נפלו מלאכים
איך האכלנו שדים ממתקים
כמה צעקנו, בכינו, דיברנו, עברנו ימי מועקה
כיבינו אורות, ניפחנו אמת לשקרים, הגזמות
איבדנו אמות מידה
למה זה תמיד נופל בשיא, למה הכל תמיד נובל אצלי?

הבוקר תמיד מפחיד אותי עם הפנס שלו מואר עלי
כאילו עשיתי משהו רע
כאילו שברתי את השגרה בעוד צורה שלא ברורה איך אשאב בחזרה לעבודה

וכשיהיה לי ילד יהיה לו בית חם
וכשיהיה לי ילד יהיה לו סוודר חם
ואמא תבשל אמא תבשל אמא תבשל כל ערב
בשמונה נפגש שמונה נפגש שמונה נפגש כולם

והרעש אותו רעש
כל החדר מטושטש
לא רוצה לשמוע עוד
לא רוצה
לא מחפשת אשליות
אל תצפו סוכר את הסיבות שזה כבר לא
זה רק חונק יותר חזק
והקווים כבר לא ברורים
מפה לשם הם שוב רבים
‏ואני לא רואה פה שלט יציאה
‏אולי תלכו ותפתרו
‏אולי תודו שאין פה כלום
‏מלבד מרור נראה שאין כבר שום דבר