יושבת לה בחושך ממתינה
הוא מאחר כמעט שעה
אולי החליט הלילה לוותר
ולעשות דבר אחר
ושוב אותה הדלת נפתחה
וזה אתה
ידך זוחלת לי מתחת לחולצה
רוצה שרק תפסיק כי זה מכאיב לי ומציק
גם אם אתה אחי זה לא תירוץ
לפחות תגמור בחוץ

בורחת לתוך מציאות שונה
ומאבדת הכרה
את שערה ברוח תפזר
שוקעת לעולם אחר
שדות פורחים בחמימות שלווה
אהבה
ואווזי הבר עפים מול השקיעה
השקט שוב יופר עם אותו קול גברי מוכר
והיא פתאום מחלומה תקיץ
והוא את זרעו יפיץ

בבוקר משתקפת במראה
בדמות של כעס ושנאה
חומקת לחדרו כדי להסיר
את מה שהמוהיל השאיר
לא עוד להמתין לו ככה סתם
יותר הוא לא יגיע לעולם
עומדת בכיכר ובידה דבר מה מוכר
היא מחזיקה צנצנת פורמלין
...ובתוכה יש