[וורס 1: אריאס]
אי רצון לחיות ולב חלוד שלא פועם
?שריטות, איך התחושה להיות אשם
מתכנסת בעצמי,לחישות של מצוקה
אני גורמת לעצמי לרע במודע
נאחזת בנותר אבל מרפה אותו תמיד
כי אף אחד לא ירצה לחיות בהרגשה שאין עתיד
הפרצופים מזמן הפכו לסיוטים שרק רודפים אותי
מסך עשן והפחדים שרק עוטפים אותי
גם הסיבה לקום בבוקר עם חיוך
בסוף תגרום לי להרגיש שאף אחד פה לא מבין אותי
החיים שלי מתפרקים לי בידיים
החרדה, עוד יום שחור עוטף אותי בינתיים
אשליה גם ורד שנראה כל כך יפה
אם תקטוף אותו, יפצע אותך, תשאיר אותו לגדול
אין צורך להסביר ואין רצון להתמודד
הגענו אל ההזדמנות האחרונה להיפרד

[פזמון] X2
שוב הטון עולה, קללות וצעקות
המילים מצליחות להשפיל יותר מהמכות
נגמרו התירוצים לברוח, אין יציאת חירום
האש מתגברת ומכלה אותי לכלום
הגעתי אל הסוף, איבדתי את עצמי מזמן
ואם לאף אחד לא טוב אז בשביל מה אנחנו כאן
['וורס 2: דאמאג]
כבר אין אמון בשיט, נשרטתי נפשית
והכאב הזה מפשיט, אנ'לא רוצה להיות אנושית
רוצה לדבר , לפרק את הביט
מתגעגעת לאולפנים וליצירה
היום מדחיקה את ההתמכרות הולכת חזרה
ולא לבית אף פעם לא הצלחתי להשתלב
פוגעת בלי לדעת, אז אין סיבה להיעלב
עוד יום עובר, פתאום חסר, טירוף חודר
ומסתבר שלא עוזר להסתתר
מהבולימית האובדנית שמתוייגת כמרדנית
(ומסתייגת מאפשרות להשתקם (יא פחדנית
אבל הגוף בוגד, הוא מתרגל להתנגד ומתעגל
שורף עולם שלם על המוקד
שק הדמעות יבש, הלב רוטש, הראש לא כאן
המוח כבר נמלט נואש מהכלובים שהוא יוצר
וזה כמעט מושלם עד שהזיוף מנפץ את הטוב
מתעוררת למציאות, צריך לדעת לעזוב אל הרחוב

[פזמון] X2
שוב הטון עולה, קללות וצעקות
המילים מצליחות להשפיל יותר מהמכות
נגמרו התירוצים לברוח, אין יציאת חירום
האש מתגברת ומכלה אותי לכלום
הגעתי אל הסוף, איבדתי את עצמי מזמן
ואם לאף אחד לא טוב אז בשביל מה אנחנו כאן