ברק שחור על כר מיטתי
נפרש מולי הנשק הסודי
ולא ידעתי את נפשי
את שתיקתי אזעק

צליל של פח קופץ כמו שעון שמתקתק
היד שלי רועדת יש ספק אז אין ספק
עם הוא המניאק, אז אני הבוס ,השריף
אני הנקמה המתוקה שתתפוצץ
אני החוק החדש (הלא כתוב) והאצבע על ההדק
לא תהיה כאן מחילה-הוא בוכה אני צוחקת
לא מחכה לפסק הדין כדי למצוא את האשם
אני לא ארגע, ולא אפסיק כל עוד אדע שהוא נושם
הזמן קפא בנינו, יומו הגיע זה זמנו

באם באם באם אני יריתי בו...

בדם קר בטעם מר, בלב שבור
גורל אכזר, בנשימות האחרונות
לא תראה את המחר, זה לא ישנה את העבר
אבל יש נחמה בצדק
היא כמו סדק על הקיר שמתוכו תצא אמת
שן תחת שן הבנאדם ישן - לנצח
ואז מה אם יש כאלה שקראו לזה רצח
הרשויות הן מנסות לתפוס אותי ולא רואות
ראש זקוף למען כל האחיות
והן מספרות לי
שמכל פינה קוראים לי ״רובין הוד של החירות״
הזמן בפנים עובר אחרת אין ספק
שעון פנימי כאילו קצת פוסק- מתקתוקו
ברק שחור על כר מיטתי
נפרש מולי הנשק הסודי

באם באם באם- אני יריתי בו!