השגרה רובצת עליי כמו עופרת
סך הכול יציב
לקחתי כל מה שנתנו לי
עכשיו הגוף שלי נגרר ואין דם בלב שלי
והם יודעים שאני חי
השעונים שלי זזים
הלכות הלב במלחמה פרועה
כמו סוסים שדוהרים

מעל קורת העיר השכחה ודאי אורבת
והקולות החסרים נמלטו אל שדות הפרג
כל כך הרבה מקום פנוי אליי
הרוח מתעכבת
כמו בסתיו של מונפלייה
שנייה לפני שמגיעים לגשר

שבעה חטאים על הצוואר אני מגיע לא מוכן אבל מוקדם מידי להיכנע
כל הנוח הבודד מתפרץ עליי פתאום כאילו שאני מחוייב אליו
ולאן כבר התקדמתי
יהודי מפלסטיק מגמגם מסיונר של תהומות
שבוי ברצונות החדשים שלך
תופס את הבוקר בכתפיו הצרות יפה ככל שיהיה
השיבו לי את חיי האחרונים כן
גם במליחות החבלים אני בטוח
גם ברוח שמנגן על התרנים

סכין בגב הזמן וכוונה ברורה לסגת
והקולות החסרים מתנפצים בסתמיות אל תוך הסכר
הו הים היה לי אח
כשצל מעיב על ההרים
אני שומר על הכבוד בחוץ
אבל מתבזה בחדרים

ואני בז לזרם העיקרי
והבדידות גדלה יותר
אז מתעוות בהנאה
ודי לי בזה

במרתפים
קולות הנושמים
רוצים לאהוב
לומדים להרפות
סטיות מתוקות או טעויות דתיות
אז עובר בלי ברכה
אה