[בית 1]
עכשיו כשזה נגמר
מותר פתאום לבכות
בלילה מאוחר
אני למדתי לחכות
הלב שלי מותש
וריק מחרטות
ראיתי מטושטש
אבל המשכתי עוד לשתות
אומרים שגעגוע
הוא האח של הבדידות
שרפתי ת׳שבוע
טעות ועוד טעות
ואת כמו קעקוע
צרובה לי על העור
כל כך רוצה לשכוח
ותמיד חוזר לזכור

[פזמון]
פירקתי ת׳בקבוק לבלבל את הכאב
והחדר מסתובב ומסתובב
ואנ’לא בטוח אם את עוד זוכרת
איך לחשתי לך אוהב
נשארתי לחכות לך בחוץ עם המבול
כמו אידיוט בתוך כל הבלבול
אני מבין שזה אולי אותו הלב
אבל החלפת את המנעול

[בית 2]
ושוב אותה שריפה
רק שנינו בתמונות
כמעט נפלתי לרצפה
מרוב הזכרונות
והם אומרים יהיה בסדר
מתרגלים גם ללבד

[פזמון]
פירקתי ת׳בקבוק לבלבל את הכאב
והחדר מסתובב ומסתובב
ואנ’לא בטוח אם את עוד זוכרת
איך לחשתי לך אוהב
נשארתי לחכות לך בחוץ עם המבול
כמו אידיוט בתוך כל הבלבול
אני מבין שזה אולי אותו הלב
אבל החלפת את המנעול