אהובי, אל תחפש בארץ זרה
תשוב כי, המיטה כבר קרה
ליבי חסר פעימה

כשאינך, לבדי, מכונסת ודמעה מלוחה זולגת ולא משמחה

אהובי הלוואי ויישאר הריח שספוג בסדינים ויתחלפו העננים מאפורים ללבנים

אהובי שתיאר בדמיוני כמו שהיית ותבין שטעית ותחזור, תמיד תזכור
שעלטה

גדולה תהיה לפני שהשחר יעלה

אהובי הימים הופכים קודרים תשוב כי בקלות לא מוותרים
ליבי קפא במקומו

כשהופעת
לצידי, אתה שוכב ואומר שאוהב ודמעה מלוחה זולגת משמחה

כבר אין צורך בריח ולא בשמיים כבר לא
כבר לא מפחדת הוזה או חולמת

ואתה שחזרת עלטה נעלמה והשחר השחר עלה