מזמן לא בכיתי, על מה שזכיתי, שנפל בידיי
מזמן לא חשבתי, על הדרך שבחרתי, לצעוד צעדיי
תמיד חזרתי לבית, למרפסת, לנוף
לאהבה שאין בה
סוף
אל הבית, לחדר, לגינה
לשיר עוד מנגינה
מזמן לא עצרתי, לראות מה שברתי, ומה אשאיר
אחריי
מזמן לא חיבקתי, את מי שאהבתי, שעוד בחיי
מזמן לא צחקתי, על דברים שמחקתי, מזיכרונותיי
מזמן לא דיברתי, על צביטות שכאבתי בלילותיי