[אינטרו]
תחילת 2018

[וורס 1]
אני לא מבין על מה סחים בדור המסכים
איך מסתירים ת'חתכים ואת החסכים
אני לא מבין איך מתמכרים לזה ונסחפים
כששוקעים בים הפרצופים המתחלפים
אני לא מצליח למצוא שקט כשהצג דולק
מצד שני אני לא מצליח גם להתנתק
מחוויות קפואות במצלמות הקדמיות
בזוויות יפות, קבועות, יעני טבעיות
אני לא מבין איך אוהבים באמצעות תווים
איך ממרחק של קילומטרים שניים מתקרבים
איך אינטימיות נוצרת כשמתכתבים
הודעות קצרות לרגשות המורכבים
במעבר לטקסט הכל הופך יותר פשוט
נימת דיבור, מגע פשוט, מבט ושפת הגוף
כל כך הרבה לא מתרגם מבעד למסך
אני לא מבין ומקווה שגם את חשה כך

[מעבר]
אמצע 2018

[וורס 2]
זה בדיוק השלב שאני מתקשה לבטא
לרוב כשקשה לרשום הראש מרשה לוותר
אבל הפעם לא, הלב שפעם פעם החל להלום
מתחת לחזה, מורה לרגש חדש לעלות
וזה מרגש כמו פעם ראשונה
תמיד חושב מתי לחתוך אבל הפעם היא שונה
עכשיו יכול לראות את זה קורה מעבר לשנה
בלי תאריך תפוגה, היא מעבר לפינה
וזה הופך אותי חשוף כי
קל להיפגע כשלא מגן על הפרצוף שלי
נע בדאגה מולך כי דוגרי
יש בך סכנה ממנה לא אוכל להתחמק כמו ברוס לי
כולי מקבל על עצמי את הסיכון
בכנות בלי חרטה עולה על הסיפון
כי לצוף לי בנמל אמנם בטוח אך
בוודאי שלא אחוש ת'רוח כך
כפי שכבר ידוע לך אני מתכנן לשוט
גם אם כל זה בסופו של יום לא יסתדר פשוט
גם אם הכל יסתבך מולך אני אשאר קשוב
כי בחרתי בעבר, בוודאי אבחר בך שוב