כל יום אני עוזבת
את המקום הזה עוד קצת
לא מסתובבת
לראות שכלום לא נשאר

המילים שאמרתי
באמצע הלילה
כשהתעוררתי
והיית שם
ער גם כן

היו ימים, נשאתי אותם על הצוואר כמו פנינים
כשהשתחררתי, החוט נקרע
נפלו האבנים
והתפזרו בחדר באמצע הלילה
אני בדיוק חלמתי שהיית שם ואמרת לי כך
״הזמן הוא כמו מים ואנחנו דגים
עיוורים בינתיים אבל אל תדאגי״

ואז פרחת כמו פרפר לבן
השעון צלצל הלילה תם
וזה בוקר, בוקר יום שישי