החייל התדפק על ארמון המלכה
אמר לא אלחם בשבילך עוד דקה
הוא נראה לה מוכר מתקופה רחוקה
היא הכניסה אותו לארמון
הוא אמר, ראיתי אותך בטירה על ההר
ותהיתי בשם מי דם זורם כמו נהר
עשי כרצונך, אני עוזב כבר מחר
רק לפני כן תגידי, למה?
אל פרוזדור אפלולי הוא נלקח
היישר אל חדרה האדום המטופח
על ראשה ההדור הכתר מונח
ואז היא בקשה שישב
הוא אמר, אני מביט בך עכשיו את בכלל עוד ילדה
זה נראה לך משחק, את נותנת פקודה
אך הקרב הוא ארור ודרכו יחידה
ועדיין לא ענית לי, בשביל מה?
המלכה נעצה בו מבט מתנשא
לעולם לא תבין וגם אל תנסה
והיה לו נדמה שעוד רגע היא תבכה
אבל היא מיד נסגרה
היא אמרה, נדרתי לשתוק הסיבה היא קדושה
זה כואב, מדמם, אני כלכך תשושה
הוא הניח בחום את ידו על ראשה
וכרע ברך אל הרצפה
את ודאי חלשה מרגישה כה לבד
מתהלכת לאט בארמון המבודד
אך אני אלי קרב, בשמך לא אצעד
בואי תראי בחלון
והשמש זהב בשמיים כהים
היא רצתה יותר משיגידו מילים
זה הכאיב לה ואז היא השפילה פנים
ויותר לא הביטה אליו
הוא אמר, אני רוצה לחיות בפשטות בכבוד
לבנות את ביתי, לצאת לעבוד
לאהוב יקירה שלצדי תעמוד
ולך יש דרכים מאד משונות
אז הכתר נפל וכמעט שנשבר
היא עמדה מבויישת לבה היה מר
והיא ליוותה אותו אל היציאה ותאמר
חכה לי, עוד רגע אשוב
אי שם במרחק נשמעה פקודתה
החייל נהרג ממתין להוד מלכותה
שחזרה לארמון, משכן בדידותה
ובחוץ, הקרב נמשך...