[וורס 1: מושון]
שוב אותו מצב של חוסר שליטה
אני בסוף המסילה ויש לי בחילה
כמה זמן עבר שואל וכמה זמן עוד יש
מפליג לתוך הזיכרון ואז בגיל חמש
פעם ראשונה שהבנתי מה זה פחד
לא יכול לישון ולא היה לי אז ביחד
לא רוצה למות אז קשה מדי לחיות
הציור שלי עקום ולא נכנס למסגרות
פצע בפנים ושחור מתחת עין
תחושת המועקה זה לא יורד לי גם במים
מבט של דאגה אותי מהר מקלף
היא לא יודעת שבסוף היום אני מתעלף
ובחוץ חיוכים ובחוץ הם עוברים
ובחוץ חזקים ובחוץ משקרים
את היד הם לוחצים הם לא שואלים
מה אני מרגיש באמת בתמים

[וורס 2: כהן]
מסתכל על השמים, חושב על השנים שנשארו
החברים שנעלמו וכל אלה שבינתיים
ממשיכים ללכת על כוכב הלכת
דרך מתארכת גבר אל תרים ידיים
תזכור שגם השעות הכי קשות בסוף הופכות לזיכרונות
אני עוצם את העיניים, אני רואה את הגלים
איך הם יורדים והם עולים ומפחד לקפוץ למים
מצטער אם אני קצת חופר
יש לי נטייה ת'שקט להפר
מעלה עשן ואין לי איפה לאפר
אז אם אתה מקשיב אני כאן מדבר
על המוות על החיים
גבר לא משנה לי אם יש או אין אלוהים
עדיין מאמין בניסים
עדיין מאמין שיש יותר לחיים מכסף בכיסים
עדיין חולם על העולם הבא
להיות בהלוויה שלי לראות מי בא
בינתיים חוגג עוד יום הולדת
עדיין על הרכבת, לא רוצה לרדת