[וורס 1: דוד מעיין]
הזמן מתחיל לטוס, אני בג'ט לג פנימי
הם אומרים לי שזאת ההרגשה כשנהנים
אצלי זה קצת יותר כמו בועה שמתפוצצת בפרצוף
שיטוס, אני רק רוצה לעוף
והם אומרים לי
עוף מפה, תפסיק כבר לפנטז"
"אוטופיות נחרבו בדמיונות של אחרים הרבה לפני
במסע הצנוע שלי אני לא מבקש הרבה
מעולם לא חיפשתי מזכירה שתכין לי כוסות קפה
מרים לי עוד חלום מהבופה
אולי הפעם המזל שלי ישחק לי טיפה יותר
מחבט פינג-פונג ביד ימין, והעולם בשמאל, אני מוכן לזה
תנו לי להגיש כבר את הסרב
רוצה למחוץ את הכדור בידיים
לתפוס שמש וירח, להרים מופע ג'אגלינג בדאבלין
לרכב אל עבר השקיעה בעיניים עצומות
להיכנס בכל העננים בדרך ולגלוש

[פזמון: דוד מעיין] X2
אל המקום בו כלום לא יכול לקרות לי
בו כלום לא יכול לקרות לי
אולי הנשמה שלי תפסיק לבכות לי
לבכות לי

['וורס 2: נצ'י נצ]
הזמן מתחיל לנוע, אני כמו תמיד בריצה אין סופית
מסרב לנוח, רואה מהחלון תמונות של הרים וחופים
רואה חיים של אחרים, נטולי תירוצים, נטולי מירוצים
אנשים ששמחים בחלקם, בלי בלגאן, בלי טררם
עשרים ושמונה שנים מחפש אחר שלווה פנימית
יעני מטאפורה ציורית, עצים ירוקים ופרחים לבנים על הביט
תמונה בדיונית של חופשה חלומית
כאילו שזה מה שיעזור לי, לגלות את החיים, למצוא משמעות ותכלית
וחברים שלי טסים רואים עולם
רק אני טס להופעה רואה אולם
מלא באנשים שבאו בשבילי, סבבה החלום הזה הוגשם
אבל דברים שרואים מכאן, לא רואים משם
כמה לילות אני אשרוף סיגריות על סיגריות, מחשבות במיטה
איך שוב היא טסה לקנדה, לקחה את הלב שלי איתה
ואם הייתי לוקח רגע לשנות את המצב, לשחרר את הרצון לשליטה
לא הייתי נעלב כמו איזה פאקינג ילד קטן מכל בדיחה
ההדחקה הזאת לא תעקור את שורש הכאב
וההצלחה הזאת לא תמלא לי את החור בלב
אני בחיפוש אחר הנשמה שלי
אז עוד אפריח את השממה שלי על האדמה שלי
עם הנפש התאומה שלי
אסחט את המיץ מהחיים האלה
אחווה את מה שכולם מדברים
גשמים באמזונס, קונג-פו במנזר שאולין
אגשים את החלום הגדול - ברוקלין, מיאמי וג'מאייקה
אבל לפני הכל, רוצה לחזור אליי
לחזור הביתה
['פזמון: נצ'י נצ] X2
אל המקום בו כלום לא יכול לקרות לי
בו כלום לא יכול לקרות לי
אולי הנשמה שלי תפסיק לבכות לי
לבכות לי