ואולי מרחוק
יש סיכוי אחד למיליון
ואולי מרחוק
איזה אושר מתגנב אל החלון

הבטחתי לכתוב כשנסעתי
ולא כתבתי מזמן
עכשיו את כל כך חסרה לי
חבל שאת לא כאן
אחרי שהגעתי ליפו תקוות נולדו מתוך ייאוש
מצאתיי לי חדר וחצי
על גג של בית נטוש

כן כן انا هين هذا مين انت مين
دارك فين جارك وين رايح فين جاي لوين
دور جديد ضد مين
دور חדש قبل مين
מה שכן جيل اليوم
شوي ضايعين
في تعليم مش راضين
في تاريخ مش حافظين
اجدادك من مش ذاكرين
أصلك شو مش عارفين
للحياة مش جاهزين
كل صعوبة مش راضين
لغه العربي شو محين حتى المعنة مش فاهمين
כאן יש מיטה מתקפלת
אם נרצה שלושתנו לישון
את ואני והילד
עם חלון משקיף לים התיכון

אז גם עכשיו אני יושב על גג של בית נטוש
כחוש, רטוש, תשוש אחושרמוט
כמו מחמד כאן שהיה צריך לבחור לברוח או למות
לא על מרבד , אטריבני יא ווד, אלפיים שנות גלות
עם הילד הזה בחיקי, עומד על גג, שר את הלב
ענן עפר אולי חלף אבל מפחיד להתקרב
אל המילים זקנות כמו הזמן שמתו
עכשיו חוזרות להיכתב, מי זה מחק
מספיק שכבות של אספלט ומספיק זמן ששחק
אנשים טובעים בפחד, עיר טובעת באבק
ורק תזכור שהמילים לאהובה שלך
לא נכתבו על דף חלק

מתחת לסוליות של תל אביב עוד בוערות אותן מילים
על פגר עיר עליה אי אפשר לכתוב מספיק שירים
על אור גדול בוהק ומסנוור שמישהו הפך לפירורים

ואולי מרחוק
יש סיכוי אחד למיליון
ואולי מרחוק
איזה אושר מתגנב אל החלון