אפור גשום ומעונן
נוף ילדות שחור לבן
כמו סרט שמחזיר
אותי בזמן

מעיר נמל אל ראש ההר
הגשם מטפטף וקר
מול חלון חיי הרוח שר

אורות של זיכרונות שמורים
קולות נעלמים חוזרים
פה היו הקדרים באים

מה מחזיר אותי לכאן
משהו בתוכי מוכן
פה השארתי שבר בענן

לאט ומעט הוא נוגע כמעט
מגיע אליי חוזר ונמלט
וכאילו הזמן נעצר וחוזר לאחור
לאט ועוד קצת הוא אומר לי שאת
לא ראית, לא שמעת, לא רצית, לא ידעת
ועכשיו זה אני שמחזיר את חיי לעצמי

שתיקות, פחדים, גשרים, שרופים
תמונות ורגעים צרופים
עולים יורדים עפיפונים עפים
לבד בערפל שלי
סגרתי גם אותך איתי
את היית שם ולא ראית אותי

עוד מחסום כדי לעבור
ילד איש מוכן לחזור
כאן ילדות נשארת מאחור

מה מחזיר אותי לכאן
משהו בתוכי מוכן
פה השארתי שבר בענן