פעם הם קראו לי פליו אבראוס, יהודי נודד
פעם הם רדפו אותי וקראו לי בוגד
אחר כך הם שרפו אותי, הכל בגלל האף
(יודה איש קריות רוצח)
וכשחזרתי מהתופת הם צעקו לי מטונף

ואני שהשירים מדברים בי ומספרים
חי עבר הווה והלאה
בין מולדת אבודה לארצי היחידה
שהיא מוזיקה מלמעלה
ואני שהשירים הם ילדי הנשארים
לא הייתי חי אחרת
בקריאת המרחקים בצלילי מעמקים
בנסיעה לא נעצרת

בחלל עצום פתוח כדור הארץ מסתובב
(מלא שמחה שנאה ועצב)
אין לי שום מקום
בטוח רק משאלות הלב
הדרכים מלאות עקבות
של מסע לא מסתיים
והארץ המובטחת מה ממנה מתקיים