שאלת אותי: כמה גלים לוטפים עם ליל
את מצח קו החוף הרך והנמחה
ומי, בכלל, אשם, אם יום בהיר לשניים
יוצא על-פי חשבון מוזר שהם אחד

שתיקה אחת, ילדה, ושני זוגות עיניים
וים אחד, ילדה, ושנינו למולו
אחד ועוד אחת - בכל מקום הם שניים
ורק אצלנו לא, ורק אצלנו לא

שאלת אותי: כיצד נושקים שחקים לים
אם אין להם אחרית או גבול ברור וחד
ומה, סוף-סוף, עושה שונים כל-כך לשניים
ומה, סוף-סוף, קושרם לאהבה אחת?

שתיקה אחת, ילדה, ושני זוגות עיניים
וים אחד, ילדה, ושנינו למולו
אחד ועוד אחת - בכל מקום הם שניים
ורק אצלנו לא, ורק אצלנו לא

שאלת אותי: אז מי הוריד לנו שמים
ומי הציף הכל באושר הניחת
ועד שמפסיקים לחצות אותו לשניים
הופכים, לעזאזל, השניים לאחד

שתיקה אחת, ילדה, ושני זוגות עיניים
וים אחד, ילדה, ושנינו למולו
אחד ועוד אחת - בכל מקום הם שניים
ורק לאוהבים הם העולם כולו