[וורס 1]
מעשנים זורקים את השקלים שלהם לבור פתטי
אמהות עוזרות לילדים שלהם לסגור ת'קרדיט
אחיות ללא אחים סוגרות ת'לב פותחות רגליים
אחיות בבית חולים מעמידות לנו תזין
בלי טובות ברחובות מלא חובות
בשביל כבוד אבות הולכים עם הילדים שלהם מכות
חלפו שנים כל הסבים יהיו בקבר עד מחר
הילדות הפכו נשים סבתות לאפר ועפר
מעושן מאושר יש לי תולעים בבטן
לא נעים כי אני שורף יותר מקוקאין בשתן
לא מעיף עוד שקל להרדים ת'בילושים
תבין הדם שלי הפך לבוף המעשנים ליתושים
עוד ארטיסטים עושים אלף תפקידים
ערסים חולים נוכלים אוכלים טוחנים מאלף תפריטים
אני לא רוצה לחתוך בשביל לקום לחסוך בתסריטים
אבל מוכן לחתוך בשביל החום כי הוא זורם לי בוורידים
אכול תסכול גדלתי במוסד סגור
נולדתי בחו''ל היום אני מרגיש מותג שבור
גדלתי על טופאק שאקור כל התשובות אצלו
הבנתי ב60 דקות שאני פשוט אוהב לשנוא

[פזמון]
בין דפים לעצבים גדלתי על טופאק שאקור
כל יום מעשן סמים גדלתי במוסד סגור
מחפש את התקווה איתה יש לי קרבת סם
אמא רק אחת כי רק איתה יש לי קרבת דם
[וורס 2]
כמה נעלבתי רבתי במציאות אותי משלים
אבא שלי נעלם בדיוק כמו הבריאות של אמא שלי
מניאק אנוכי חסר תועלת לנשים
כמו תרומת זרע שהגיעה מגברים עקרים
אני בן יחיד עם אמא סכיזופרנית לא רואה עתיד
שוב בסידורים כמעט כל יום אני רואה פקיד
עצבים שורפים תמיד כי החיים גדולים עלינו
הסמים זורמים בווריד המוות לא יפריד בינינו
אמת בתוך עלים גלויה כמו מכתב בדואר
פלצנים פה שואלים למה אתה מקלקל תנוער
יש לי מוטו בחיים אל תסתמך על תואר
אם אתה לא מקבל ת'זוהר תתאבד בבית סוהר
שומעים אותי בלילות רעים שונאים אותי פה וללא תנאים
מחשבות כמו אסירים שנים כלואות בתוך תאים
גם השקלים כבר לא באים מלא מטרות לעוד קאש
דופק את השאחטה ומוציא את המחשבות לחופש
אני מגיע בדרישה מוגזמת
רוצה להוציא עבריינים ובריונים פה לפרישה מוקדמת
תמיד נשאר על אמת ובא מלמטה
אם ישברו לי ת'שיניים אני שם שיניי פלטה
תופס בלטה לא מפחד
תופס ביצים תופס סכין תופס תחת
שוטרים אוהב לצחוק להם חולים שונא לשתוק להם
יוצא מהכלים מוצא כלים כדי לדפוק להם
[פזמון]
בין דפים לעצבים גדלתי על טופאק שאקור
כל יום מעשן סמים גדלתי במוסד סגור
מחפש את התקווה איתה יש לי קרבת סם
אמא רק אחת כי רק איתה יש לי קרבת דם