יש לי חבר מילואימנק בעזה
הוא סיפר לי שהם היו בתצפית, בתוך כל החורבן והמוות וההרס
בתוך האפר והעשן השחור הוא ראה פתאום פרח, בוגנוויליה
ורוד פורח
הוא חשב לעצמו, איך החיים פורצים דרך המוות
צומחים מתוך
נפתחים ועולים בכזאת פשטות ושקט
כמה עצומה ועדינה, התנועה שצומחת מתוך האימה
אפשר בקלות לשכוח, לחשוב שהפוך
אבל האמת היא שהחיים מלאים את הכל
אולי כדי לזכור בינתיים צריך לשים איזה שיר טוב
ולהשליך עוגן במים