זה אמצע של לילה מלא בגשם
הולך ברחובות, הקור חודר לעצם
אבל אני שיכור בעצם, מנסה למחוק ת'עצב
ומדליק סגריות ברצף
ולא דיברנו כבר כל כך הרבה זמן
וזה לא קל, אבל עיכלתי שאת כבר לא כאן
רוצה לברוח אבל לא משנה לאן אני הולך את עוד בראש שלי עם כל שאר הבלאגן

רגיל לחזור לבית, כשאת שם מחכה
רוצה לשכוח כעס, ולרכך שנאה
היו ימים קשים יותר ולא הייתי כאן
גרוני נחנק גופי נחלש ולא נשאר חמצן
הגשם לא ירד בכלל, גם לא ירדו דמעות
מפריע לי לגעת שוב בידיים כה קרות
היו לילות קשים יותר ולא מצאתי זמן
הלכת מכאן מהר מדי ולא השארת סימן

התמונות על הקיר, המכתבים שהשארת לי
השיחות באויר, והכל שוב דרמטי
הויכוחים הזולים, ושוב זה נגמר
ורק אני האמנתי ש..

זה לא הולך לקרות רק לי
אוהב אותך גם אם שנאתי קודם
השאלה אם את גם שונאת אותי ככה
שוב עשיתי קטע מלוכלך, יצאת מהבית, הלכת
לא הצלחתי להחזיק אותך, לא אשכח ת'מבט
ירדתי משם לקנות בקבוק, אף פעם לא הבנת אותי פשוט
רציתי למות
איך אלך לישון עכשיו בייבי בלי חיבוק, שותה לי עוד שלוק
מתקשר, צליל חיוג ואז תפוס, מאבד שפיות
תעני לי כבר כל המצב דפוק!
"הלו", בואי אליי בייבי בבקשה, "בסדר" וניתוק
את צפרת לי, ירדתי למטה כבר חצי שיכור
אני כבר לא גיבור מולך, אף פעם לא הייתי, לא?
והמבט שלך קפוא
באת כבר מוכנה, ידעת שלא תתני עוד הזדמנות
"עצרי שנייה", "עזוב בבקשה אל תדבר"
ואת שלמה כל כך עם כל מה שיוצא לך מהפה
אמרת שזה לא מסתדר, והתחלתי להתעוור
מהדמעות שטשטשו כשביקשת ממני לוותר
היית יותר מכל חבר ובגלל זה אני נלחם
"מצטער, אני מפגר" ומסתבר שאת לא שם
מטומטם, ילד קטן, רומנטיקן
אמרתי שאוהב אותך תמיד, אמרת לי שאת גם
"זה לא הולך לקרות רק לי..."
איך נתתי לזה לקרות ואכלתי מרס טורקי
ואיך אני אסביר לך אם אף פעם לא הבנת אותי
בתוך שנה שינית אותי ואז כבר לא אהבת אותי
אנ'לא כזה תלותי, כמו שחשבתי
כי בסוף לא התאבדתי, המשכתי ובעטתי כמו קראטה קיד
עד ששנאת אותי, את לא צריכה עוד לאהוב
ואם את לא אוהבת אותי אז תשנאי אותי עד הסוף
את החלטת לא לדבר פתאום
החלטתי שזה לא ייגמר בטוב, ואם כבר מלחמה - אתחיל לתקוף
רציתי רק להשאר קרוב
זה לא קל לאבד את כל מה שאהבת, משתגע וזה לא.... הולך לקרות רק לי