[בית 1]
והם אמרו לי שנסעת
ושאת בטח לא לבד
שבניו יורק הכול גדול
בכל סיבוב שומעים שם ג’אז
ואיך הדמיון דוהר
מתפזר כי אין ברירה
ושוב יורד בגלויות
כיוון קרית המלאכה
ואת יודעת איך אני
אני אף פעם לא נכנע
ברגעים החלשים
שוכב כותב שורף מרווה
ואז כמו עוגן משוחרר
אני שוקע בתנופה
אל זיכרון יפה שלך
אל מחשבות על אהבה

[פזמון]
אם פעם תזכרי בי
ואולי כשתחזרי אז נמצא לנו עוד יום אחד להיות
רק טעם שנותר בי
כמו סופה מן המדבר באת
ועכשיו את רחוקה

[בית 2]
ובלילות הראשונים
אני חיפשתי לי אישה
או מנגינה שתלווה אותי
השתקפויות של אהבה
זוכרת הודו הזיות
מה שהפכנו להיות
עם איזה שאמן מקומי
איך את טיפלת בי כמו תינוק
עד שנגיע לקצה
עד שנתפוס לנו שלווה
עד שנסלח כבר באמת
עד שנחזור לאהבה
ושמש בוקר יום שישי
כל בתי הקפה מלאים
ואני חי קצת בשבילך
עובר בשוק קונה פרחים

[פזמון]
אם פעם תזכרי בי
ואולי כשתחזרי אז נמצא לנו עוד יום אחד להיות
רק טעם שנותר בי
כמו סופה מן המדבר באת
ועכשיו את רחוקה
אם פעם תזכרי בי
ואולי כשתחזרי אז נמצא לנו עוד יום אחד להיות
רק טעם שנותר בי
כמו סופה מן המדבר באת
ועכשיו את רחוקה