ישראל איש מבוגר מאוד
הוא שוכב עכשיו בחדר מדרגות ,לבד
ישראל אחד, שכבר לומד שנים
על המדף שלו פתוחים אלפי ספרי חייו
לישראל יש שניים עשר בנים
שכבר מזמן עזבו, סטו מהשבילים
והם עומדים בצד, בצעקה קוראים
אליו
אבא, עזוב אותך רעיונות גדולים
אבא, עזוב אותך מרצונות מתים
היום כבר אף אחד לא קורא ספרים
אז די

ישראל, עודו לבד
הם פתאום חושבים עליו
ועוד רגע הם רצים, שבים אליו

ישראל איש מבוגר מאוד
הוא יושב, בוכה בחדר מדרגות, לבד
לישראל יש חלומות רעים
הוא נכווה בחם וגם בצוננים, בלי די
הבנים היום בחוץ משתוללים
חלקם נותנים מכות, חלקם גם בוזזים
וכשהערב בא, שורפים את המילים
של אבא
וישראל שוקד, הוא ממשיך לכתוב
כי מי יודע מתי נשמתו תעזוב אותם
ישראל, עודו לבד
הם פתאום חושבים עליו
ועוד רגע הם רצים, שבים אליו
הם שבים אליו

ישראל איש מבוגר מאוד
הוא עומד עייף בחדר מדרגות, לבד
לישראל יש גם פצעים פתוחים
צלקות גדולות, במקומות גלויים מדי
הבנים היום בחוץ מבוהלים
אחריהם רודפים מיליון משוגעים
ולך תחזור עכשיו, כשאתה בלי אוויר
אל אבא
וישראל עכשיו קצת מרגיש לא טוב
הוא נפל למשכב וקיצו קרוב אליו

ישראל, עודו לבד
הם פתאום חושבים עליו
ועוד רגע הם רצים, שבים אליו
שבים אליו

ישראל איש מבוגר מאוד
הבנים רצים, מפוחדים, במדרגות אליו