ארבע ארבעים פקחתי עיניים
הקיץ השנה הקיץ נרדמים
התיק ארוז מאתמול נשען על הקיר
פתאום נדמה שאין בו מקום להכיל

החמה מתחילה לעלות
מסמנת לי דרך
כביש תשעים עדיין דומם, ריק מאנשים
השיר של אהוד בקולי קולות מתנגן לו ברכב
הוא אומר שהשביל הזה מכאן מתחיל

הנופים הפתוחים מגלים לי שמים
על ראשו של הבנטל על קונטרה משקיף
מכאן החלומות מאירים לי עדיין
אני זמר מדורות
שר את שעל לבי

החמה מתחילה לעלות
מסמנת לי דרך
מסתכל על השעון
מכוון את עצמי
הדברים הברורים של אתמול
היום ריקים לי מתוכן
אני כאן, אני שם, עכשיו אני חופשי

הנופים הפתוחים מגלים לי שמים
על ראשו של הבנטל על קונטרה משקיף
מכאן החלומות מאירים לי עדיין
נמאס לי לחיות בין עבר לעתיד
איך פתאום הזמן נשפך מכפות הידיים
נסעתי לצפון להיזכר מי אני
עכשיו כבר אין לי ספק
זה ברור לי ממים
אני זמר מדורות
שר את שעל לבי
איך פתאום הזמן נשפך מכפות הידיים
אני זמר מדורות
שר את שעל לבי