[בית 1]
איפשהו בגרמניה, אני לא יכולה לסמן בדיוק איפה
בנאדם, כמה שאני שונאת את החלק הזה של טקסס
אעצום את עיניי, ואפנטז
אני במרחק שלושה קליקים מהבית
כשאגיע, אשכב לי
ואז אקום, ואשכב שוב
אחלום על חיים שקטים
אין מקום בעולם שישתווה לחדר שלי

[פזמון]
אבל היית חייב ללכת, אני יודעת, אני יודעת, אני יודעת
כמו גל שהתרסק ונמס על קו חוף הים
אפילו הפריקים הלכו הביתה
ואתה היית חייב ללכת, אני יודעת, אני יודעת, אני יודעת

[בית 2]
שם בפארק, צפינו בשקיעה
מדברים, מתנדנדים על נדנדות חלודות
אחרי כמה זמן, השתתקת
ואני נעשיתי נבזית
אני תמיד דוחפת אותך ממני
אבל אתה חוזר, בעוצמה
וכשאני קוראת, אתה חוזר הביתה
עם ציפור בשינייך
[פזמון]
אז עליי ללכת, אני יודעת, אני יודעת, אני יודעת
כשישמעו האזעקות, תתחבא מתחת לרצפה
אבל אני לא מתכוונת לנטוש את עיירת ביתי כשהיא בטורנדו
אני ארדוף אחריו, אני יודעת, אני יודעת, אני יודעת
עליי ללכת, אני יודעת, אני יודעת, אני יודעת

[בית 3]
יוצאים לנסוע, אל תוך השמש
שהאור האולטראסגול יכסה אותי מכף רגל ועד ראש
הלכתי למצוא סיפור בריאה
בסוף רק שפתיי נסדקו
החלונות מורדים, אנחנו צורחים את מילותיו
של איזה שיר ראפ-קאנטרי "אמריקה פירסט!"
בית מטבחים, קניון אאוטלט
מכונות מזל, פחד מהאל
החלונות מורדים, המחמם פועל
ברקים נמוכים
מעבר לחוף הים, כולם משוכנעים
זה מזל"ט ממשלתי או חללית חייזרים
כך או כך, אנחנו לא לבדנו
אמצא כבר מקום אחר לקרוא לו בית
בית רדוף עם חומת כלונסאות
בו אוכל לצוף לי ולסנן את חבריי
לא, אני לא מפחדת להיעלם
שלט החוצות קרא, "הסוף קרוב!"
הסתכלתי מאחוריי, לא ראיתי דבר
כן, אני מנחשת שהסוף הגיע
[סוף]
הסוף הגיע
הסוף הגיע
הסוף הגיע
הסוף..