['בית א]
אבא הלך לבית ספר למשפטים ויכול היה להיות אדריכל
עכשיו הוא הולך להיות בן שישים ותוהה לאן נעלם החלום הגדול
טאקר מעולם לא אמר הרבה, שתי עיניים למטה, קצת מזל
לקח את זה לאייוויס ומעולם לא באמת ידע בשביל מה

[קדם-פזמון]
ואני, אני אנשוך את הלשון שלי עשר פעמים ביום
חצי נשבעת באלוהים, אולי פשוט אתפלל
ויש לי הרבה מה להפסיד
אז אולי גם לאבד את זה בכל מקרה
ואני, הבעתי שתעזוב
אז ביום שעזבת, ניצחתי אותך
שלושה צעדים לפני הכל
לאחרונה אני מתעוררת בתחושה של

[פזמון]
"?הו, לאן הזמן הולך"
אתה אף פעם באמת יודע
עד שאתה עומד מול מראה בחדר האמבטיה כאילו
"לא, לעזאזל, התקרבנו כל כך"
מכה אותי מהר ולאט
דבר מצחיק על נוסטלגיה
לא הופעת עד שאיבדתי אותך (אוו)
לא הופעת עד שאיבדתי אותך (אוו)
['בית ב]
אמא שלי לא גודלה כמו שצריך, או לא, כל מה שהיא ידעה היה אשמה
אם רק היא ידע שזה כל מה שהילדים שלה יגדלו להרגיש

[קדם-פזמון]
וכל בחירה מובילה חזרה לתכונה
בכל פעם שאני שותה ולב שאני שוברת
זה משאית של חרטה וטעויות טיפשיות
ובנאדם, לאחרונה אני מתעוררת בתחושה של

[פזמון]
"?הו, לאן הזמן הולך"
אתה אף פעם באמת יודע
עד שאתה עומד מול מראה בחדר האמבטיה כאילו
"לא, לעזאזל, התקרבנו כל כך"
מכה אותי מהר ולאט
דבר מצחיק על נוסטלגיה
לא הופעת עד שאיבדתי אותך (כשאיבדתי אותך, אוו)
לא הופעת עד שאיבדתי אותך (כשאיבדתי אותך ,אוו, לא)
לא הופעת עד שאיבדתי אותך (אוו)
לא הופעת עד שאיבדתי אותך (אוו)

[סגיר]
ואני, אני אנשוך את הלשון שלי עשר פעמים ביום
חצי נשבעת באלוהים, אולי פשוט אתפלל
ויש לי הרבה מה להפסיד
אז אולי גם לאבד את זה בכל מקרה
ואני, הבעתי שתעזוב
אז ביום שעזבת, ניצחתי אותך
שלושה צעדים לפני הכל