אני זוכרת את רגלייך היחפות במסדרון
אני זוכרת את הצחוק הקטן שלך
מכוניות מרוץ על רצפת המטבח, דינוזאורים מפלסטיק
אני אוהבת אותך אל הירח ובחזרה

אני זוכרת את עינייך הכחולות מסתכלות לתוך עיניי
כאילו שהיה לנו איזה מועדון סודי משלנו
אני זוכרת אותך רוקד לפני שעת השינה
ואז קופץ עליי ומעיר אותי

אני עדיין יכולה להרגיש אותך מחזיק את ידי, איש קטן
ואפילו ברגע שבו ידעתי
נלחמת בזה בחוזקה כמו איש צבא
אני זוכרת שרכנתי אלייך ולחשתי

בוא איתי, מותק, אנחנו הולכים לעוף מכאן
אתה היית ארבע השנים הטובות ביותר שלי

אני זוכרת את הנסיעה הביתה
כשהתקווה העיוורת הפכה לבכי ולצעקות של למה
פרחים נערמו בצורה הגרועה ביותר, אף אחד לא יודע מה לומר
על ילד יפהפה שמת

וזה עומד להיות ליל כל הקדושים
יכולתי להיות כל דבר שתרצה אילו רק היית כאן
אני זוכרת את היום האחרון בו נישקתי את פנייך
ולחשתי לך באוזן
בוא איתי, מותק, אנחנו הולכים לעוף מכאן
אתה היית ארבע השנים הטובות ביותר שלי

מה אם אני עומדת בארון שלך ומנסה לדבר איתך?
ומה אם אני אשמור על דבריי, אשר אליהם כבר לא תגדל?
ומה אם באמת חשבתי שאיזה נס יראה אותנו?
מה אם הנס היה לקבל לפחות עוד רגע אחד איתך?

בוא איתי, מותק, אנחנו הולכים לעוף מכאן
בוא איתי, מותק, אנחנו הולכים לעוף מכאן
אתה היית ארבע השנים הטובות ביותר שלי

אני זוכרת את רגלייך היחפות במסדרון
אני אוהבת אותך אל הירח ובחזרה