אני יושבת ומתבוננת בך קורא עם ראשך למטה
אני מתעוררת ומתבוננת בך נושם עם עינייך סגורות
אני יושבת ומתבוננת בך, אני שמה לבל לכל דבר שאתה עושה או לא עושה
אתה הרבה יותר מבוגר וחכם ואני

מחכה ליד הדלת כאילו אני רק ילדה
משתמשת בצבעים הכי טובים שלי לדיוקן שלך
עורכת את השולחן עם הדברים המהודרים
וצופה בך סובל את זה
אם הכל בראשי, תגיד לי עכשיו
תגיד לי שהבנתי את זה לא נכון איך שהו
אני יודעת שאהבתי צריכה להיחגג, אבל אתה סובל אותה

אני מברכת אותך בקבלת פנים של גיבור קרב
אני לוקחת את חוסר השיקול שלך בטוב
אני יושבת ומתבוננת בך, אני מצחצחת צלחות עד שהן מבריקות ונוצצות
אתה הרבה יותר מבוגר וחכם ואני

מחכה ליד הדלת כאילו אני רק ילדה
משתמשת בצבעים הכי טובים שלי לדיוקן שלך
עורכת את השולחן עם הדברים המהודרים
וצופה בך סובל את זה
אם הכל בראשי, תגיד לי עכשיו
תגיד לי שהבנתי את זה לא נכון איך שהו
אני יודעת שאהבתי צריכה להיחגג, אבל אתה סובל אותה
בזמן שאתה הלכת ובנית עולמות אחרים, איפה אני הייתי?
איפה הגבר שזרק שמיכות על חוטי התיל שלי?
הפכתי אותך למקדש שלי, לציור הקיר שלי, לשמיים שלי
וכעת אני מתחננת להערות שוליים בסיפור של חייך
מציירת לבבות בקווים הצדדיים
תמיד לוקחת יותר מדי מקום או זמן
אתה מניח שאני בסדר, אבל מה היית עושה אילו הייתי

משתחררת ומותירה אותנו בהריסות?
לוקחת את הפגיון שבתוכי ומסירה אותו?
עולה את משקלך ואז מורידה אותו?
תאמין לי, יכולתי לעשות זאת

אם הכל בראשי, תגיד לי כעת
תגיד לי שהבנתי זאת לא נכון, איך שהוא
אני יודעת שאהבתי צריכה להיחגג, אבל אתה סובל אותה

אני יושבת ומתבוננת בך