[פתיח: רביד פלוטניק]
אהוד בנאי פעם אמר: "אני לא אנצח עם איך שאני נראה
עם הכריזמה שאין לי או עם הפאסון שאין לי
"אני אנצח עם הטקסטים, עם המילים
אני לא הראפר הכי טוב, אני לא הכי חתיך... אני... אין לי את ה
אני לא הכי מוכשר, אני לא הכי טכני
יש הרבה עניין של טכניקה בראפ, איך אתה שוזר את המילים
אין לי את הפזמונים הכי טובים, אני לא המוזיקאי הכי טוב
אני אנצח עם המילים, זה כל מה שיש לי

[וורס]
הכל התחיל בשנת 2000
סאבלימינל בטייפ, חולצות הוקי עד הברכיים
אמא תמיד על הגריינד, המינוס כבר בפריים
בכל ערב זה רק אורז, היא אמרה זה רק בינתיים
אבא לא שם, לפני שדיברנו הוא כבר אמר לי ביי
מעניין לי את הטופאק אם הוא חי או לא חי
מורים ישנו עליי, השאר פשוט רק הסתלבט
מהר מאוד נקלט איך לא לשים זין, זה אלף בית
שוקל 36, ניזון מתסביכים
מוריד בגדים מחבלים אבל מעלה חיוכים
שני הורים כבר לא קרובים, ציונים כבר לא טובים
אין באמת לאן לפנות אז רוב היום מסתובבים
זוכר איך תמיד כל הפסקה הייתי מתבייש
נראה כמו איזה פארש, לא היה תקציב לפרש
עובדים סוציאליים מנסים את אמא לגרש
ההוא מעל שומע הכל ומשחק אותה חירש
אבל תמיד בתוך האוזניות הרגשתי פרי
סוגר ת'דלת מרפרפ שיידי מול הראי
אני לא אשכח איך יום אחד ניסיתי בעצמי
זה לא היה קרוב לנייס אבל רחוק מנוראי
אז לא הפסקתי, המשכתי, ילד ראפ פאנטיק
מגבש ת'סאונד שלו על ביטים מסאונדקליק
כל במה פתוחה, פתחתי לאמסי ת'תחת
שאל כל מרובע במעגל, וייב איש הוא שד משחת
ללא נחת, ראיתי בזה רק ת'פלוסים
אז בשביל שיר אחד לקחתי ארבע אוטובוסים
סקיצות בלופים, ואם זה לא מספיק יש טאגים על הקיר
אפס לשלוש, לחמש בכל ספוט בעיר
תבין, כולם ידעו מי עושה ת'מוב
למי יש ת'גרוב, תלא מובב, שוחט גם כתוב
אלבום ראשון בחוץ, פתאום כל הז'אנר קשוב
מילאנו מקומות אבל לא הספקנו לחזור שוב
גבר, לא נורא, זאת רק ההתחלה
ומי שזורע בדמעה קוצר ברינה
לא עם השנאה, יש בי אהבה גם השונאים יעידו
ולא אכפת לי מה אומרים, רק מה ימים יגידו