דמי קולח, כך נדמה לי לפעמים
כאנחות קצובות של מעין-דמים
היטב אשמע את קול זרמו המלחשש
לשוא אחר מקום הפצע אגשש

כמו לשדה דו-קרב שותת הוא אל העיר
ניגר, הופך כל אבן-כביש לאי זעיר
שובר את צמאונם של הברואים כולם
צובע באדום את טבע העולם

בקשתי את שכרון היין, להביא
על בעותי הנפש נחמת שינה
אך הוא רק העמיק בי קשב ותבונה

באהבה חיפשתי שכחה - והיא
פרשה על מיטתי מצע של מחטים
ורק ריותה בדם את בנות הביעותים