זה היה עץ בודד, עץ פשוט בלי שום פרי
זה לא היה אפילו איזה עץ כפרי
בחיים הוא לא ראה צל של חוטב עצים
הוא חי לבד רק בין קוצים

כל ימיו חי שקט, לא הפריע לאיש
אבל הסתובבו שם, איזה עסק ביש
כל מני חרקים בלי לב, בלי רגשות
והם גרמו לו רק בושות

יום אחד כשנמאס לו הכל, גם הנוף
והוא רצה לשים לכל זה את הסוף
אז החליט הוא משם מיד להסתלק
מן המקום להתרחק

מן הארץ הוציא אז את כל שורשיו
ובלי לזרוק בכלל מבט לאחוריו
הוא הלך לחפש מולדת חדשה
באיזה גן או סתם חורשה

כך הלך לו העץ, כך הלך לו זמן רב
פגש לפתע זוג נחמד ומאוהב
עץ יפה, הם אמרו, את שמנו תן לחרוט
בשביל מזכרת לדורות

והזוג הנחמד שם מתחת לעץ
חיבק, נשק, אהב, צחק והתלוצץ
והעץ אז פתאום את שתיקתו הפר
את צרותיו להם סיפר
עץ יקר, בשבילך, הם אמרו לו פתאום
ליד ביתנו הקטן יש די מקום
אתה שלנו תהיה, נשקה אותך יום-יום
שלא תרגיש כל-כך איום

כשהגיע העץ לדירה חדשה
אז הוא נחל מיד שם אכזבה קשה
היחידי שאותו השקה בתענוג
היה הכלב של הזוג

וכל איש שנידון להוציא את נשמתו
אז על העץ הזה היו תולים אותו
זו היתה הסיבה שכל הענפים
היו לגמרי כבר כפופים

יום בהיר הנבזים ערכו עליו פשיטה
חתכו אותו לארבע ועשו מיטה
ובתוכה, בת הזוג, כל ערב עם אחר
וכך העץ הזקין מהר

והסוף, ידידי, הסוף עצוב כל כך
כי הוא מצא ת'עצמו נשרף בתוך האח
והעץ האומלל נשרף בלי רחמים
כך הוא הלך לעולמים

יש אומרים, אבל זאת רכילות של חוטאים
ש"העשן לא יעלה לאלוהים"
מי אמר לטיפשים, לכל אותם שוטים
שבגן-עדן אין עצים?
שבגן-עדן אין עצים?