לכל אדם יש צל עימו עליו ללכת
אותו עליו לשאת כל עוד כוחו עימו
בחולשתו לחיות, למות אצל עצמו
דימית לאחוז את אושרך בכף
אבל הן אושרך, את כף ידך צרב
כי אין אהבות שמחות

חייך הם תמיד פרידה שאין בה חפץ
פרידה מלאה מכאוב, פרידה ללא חמדה
כמו גדודי צבא, שיעדם ניטל
ליבך את דמעותיו עוצר כמו חייל
אשר בקרב נוצח, על כן אל תתהלל
כי אין אהבות שמחות

גם את אהבתי שאת ליבי פוצעת
אותך ליבי נושא כמו ציפור פצועה
ואנשים זרים צופים בנו דומם
האנשים זוכרים מילים אשר מחקתי
מילים שעל ידך תמותנה בנשיקה
כי אין אהבות שמחות

עבר הזמן ללמוד מניסיונות חיינו
כבר שנינו מתייפחים בקול אחד עם ליל
כמה כאב עצור באחרון שירנו
וכמה חרטות פורטות על כל מיתר
וכמה יבבות בלחן הגיטרה
כי אין אהבות שמחות
כי אין שום אהבה אשר איננה צער
ואין שום אהבה, אפילו לא אחת
אשר ממכאובה נפשנו לא גוועת
אפילו אהבת הארץ בה נולדנו
אין אהבה אחת שלא תדע לבכות
כי אין אהבות שמחות