עם כל השלג הטרי, שנערם על שערי
עוד תתפתו להאמין שקדקודי מלבין
לא, רבותי היקרים: זו רק דרכי להערים
זו רק קומדיה ישנה, פרודיה משונה
רק נסיון לצאת חוצץ נגד הזמן המתרוצץ
נגד אותו טרחן שבלי בושה גהר על גורלי
אך תחת הפאה אני שחור-תלתלים כמו צועני
אני נשאר על הבמה לעוד זמן-מה

אם שתי רגלי כבר נשרכות, אם אישוני בורקים פחות
אם אני שם את פעמי כמו משורר אשמאי
אל תלחשו: "זמנו עבר", אל תאמינו לדבר
זו רק קומדיה ישנה, פרודיה משונה
זו רק דרך להקהות את פקיד שומת-הבלהות
ולהרגיע את מחול הגרגרים בשעון-החול
אך כשכבים הזרקורים, שוב אני רץ כמו בן עשרים
אני נשאר על הבמה לעוד זמן-מה

ואם לבי שינה מקצב, אם הוא פועם עכשיו כמו צב
אם הוא כבר לא תמיד יוצא לכל ישבן חוצה
אל תאמינו לדקה, שאין לי חשק או תשוקה
זו רק קומדיה ישנה, פרודיה משונה
רק שהזמן יילך שולל, ויאמין שהאומלל
כל לשדו יבוש-יבש, הוא לא כשיר לירח-דבש!
אך האמת היא שכוחי עוד במותני, לא נס לחי
אני נשאר על הבמה לעוד זמן-מה
אם יום אחד, בבית קברות, יתחילו בור חדש לכרות
ובו יוטח, ולא יחטיא, מת שמזכיר אותי
אל תשפכו, קהל אנין, על הלחשן דמעות-תנין:
זו רק קומדיה רצוצה, בדיחה שהוחמצה
וכשיחליט הזמן שזה סוף משובח למחזה
ועל פני יפסיק לחלוף, אז עוד שפן אחד אשלוף
ואשתחל מן הארון אל ההדרן האחרון
אני נשאר על הבמה לעוד זמן-מה