[בית 1]
כל כך הרבה דילמות על כל כך הרבה נושאים
מרגיש שאני חצוי בדיבורים למעשים
ולקבל פרסים על לנסות ולהקסים את הקהל
עד למצב שאני יורד מהפסים
או דאמ ! אני עייף ועצבני
החברה אומרת שהכל מצב זמני
ולא דמיינתי בעתיד שום קשר רציני
וכשהדס הגיע לי נהיה חיוך על הפנים
חשבתי שבטוח היא יודעת מי אני וכשקלטתי שלא
אז זה הרגיש לא הגיוני כי כל הבחורות מתל אביב וגם שלא מכאן
היו רק עם אורטגה, אף פעם לא עם יהונתן

[בית 2]
כשאת עוטפת אותי, עם החיבוק שלך אני יכול להתחבא מהעולם
פתאום אני מבין שלא הכל כל כך גרוע, כי גם כשלא הולך תמיד את מחכה לי שם
ואין דבר שאני אוהב מהחיוך שלך
והמבט הזה שמשדר שמחה
אוהב את הצחוק שלך יותר ולידך להתעורר
גם כשאת גונבת את השמיכה
ולאחרונה כשאני חושב עלייך כשכולי לבד או מספר לחברים
פתאום אני מבין כמה הלב שלי צריך אותך
ואיך משום מקום אני כותב לך גם שירים
כי זה שיר אהבה, הראשון שאני כותב
כי כל השאר היו שירי פרידה
ואם עוד לא הבנת שאני בך מתאהב, תדעי שאני אוהב אותך ילדה