[וורס 1: אורטגה]
לא רמזור אדום לא חל עליי
יותר מדי רעיונות אולי
אני צריך כבר להתקין גלאי עשן בראש ודי
עם כל תעלולי ומשחקי מילים שמימי
הפכו סימטריות הפסיכו מת להיות אקדמאי
לענייני אמת אך מי בעצם אמיתי וחי
את המילים שלו והכללים הם לא בדיוק הוואי
או החיוך שעל פניי בעת תפילה של הלוואי
שהרכבת מחכה לי זה לא מאוחר מדי
להיות אני מהרקיע השביעי ישר לאנדרגראונד
נראה לי די טבעי לראות ת'התפתחות כמו אולטרה סאונד
וזה הסאונד של התינוק שעוד בחיתולים
יש דרך ארוכה עוד לפניו ואלף פיתולים
ומגדלים אותו זה לא כאילו שנולד יתום
ומלמדים אותו כשהוא יפתח ת'פה הוא לא יסתום
הוא לא יפסיק לרשום או לזרום כל עוד הוא נושם
הגיל שלו אינו נמדד בכלל בגלל עוצמת השם

[וורד 2: פלד]
אין שום מעצור שיעצור את הרצון ליצור
שתלתי אלף חרוזים בראש עכשיו הזמן לקצור
כשמשהו מתבשל בראש מתבלן אותו בביט
לכל חרוז יש פה מקום שיתמקם לו בתבנית
זאת לא תקופה זמנית אך אימתנית אולי
במחסנית ישנו כדור אחד שמכוון עלי
עטוף שכבות שמות חופר לשורשי
עמוק בתוך כל הקליפות חבוי לו שם השם איתי
לא מתרשם מאגו שם בצד ת'"י אנד אי"
מבין שאני חי בקצב ובזכות הקצב חי
אז אגרתי ביטחון יצרתי את פלד
למרות כל הזיפים בפנים מרגיש עדיין ילד
בזמן שהוא יושב לבד אוזן קשבת של אומה
יד ממששת בפצעיו ולא חושבת בשביל מה
כי הוא נולד לכתוב הוא נולד אל הזרימה
לא נועד ללכת בשביל אך נולד בשביל הבמה
[פזמון: פלד]
עמוק ברפש באנדרגראונד של הגוף
אולטרה סאונד של הנפש כשאתה עומד חשוף
בין השורות בין הדפים המחברות
יד כל ממששת רוצה לגעת לראות

[וורס 3: אורטגה]
וללא שום התראה יש קסם באוויר זאת השראה
מין המראת הרוח לפני פרוץ ההפרעה
הנפשית תלוי באיזה צד של הזווית
אתה עומד ומתייחד עם החיבור לביט-חון
רונדלים על הטון היצירה שמוסיפה לאווירה המון
המטרה שמגבירה רק את הכישרון
והבחירה הנאורה טמונה בעיקרון
שלי בגלל שיש לי כללים שאותי מובילים
למקומות חדשים ומאירים לי פנים
ואם לי משהו לא מתאים אז אני מחליף צד בתקליט
ומחליט להקליט
להוציא הכל כשאני עומד ליפול
חשיבה והתקווה שמחזיקה מול כל מכשול
רצון חזק לגדול להתפתח ולהתפכח
לא שוכח מה תמיד עושה ויעשה אותי שמח
איך אני לוקח את הטוב
מעלים ת'צער מעלים את המכאוב
החוב שלי הוא לעצמי להתחיל לחשוב
לקחת דף ועט ופשוט מאוד לכתוב
[וורס 4: פלד]
ניצוצות של מחשבה על דף רוצות לרדת
צירי לידה של השראה ושיר עומד ללדת
אני מרגיש מת בצד מקלדת
אולי עדיף עט ביד רועדת
לפני שהמכה יורדת אז תיקח אוויר
מספר שירי הלבן לא נשאר שום שיר
שיסביר ת'התפתחות כאב אמיתי יספר
מכל האומנות הזאת אין כבר אור מן ההפקר
אז איפה אלוהים ביצירה תופס דמות
ואיפה המקום שמשתלבת אומנות ומציאות
זאת לא טעות לחכות למלקותיו של הפטיש
אותיותיו של הרגיש זה לא סתם תו בדף אדיש
כי רק אז אתה מרגיש מעין כאב קטן
שמנתק אותך מהגיון רצון חזון וזמן
והוא קטן לעומתו גדול רצון לפרוץ
ובאולטרה סאונד באנדרגראונד אתה רואה ניצוץ

[פזמון: פלד]
עמוק ברפש באנדרגראונד של הגוף
אולטרה סאונד של הנפש כשאתה עומד חשוף
בין השורות בין הדפים המחברות
יד כל ממששת רוצה לגעת לראות

[פזמון 2: פלד]
עמוק ברפש באנדרגראונד של הגוף
אולטרה סאונד של הנפש כשאתה עומד חשוף
כשכאב מתורגם לדף והזמן עוצר
עכשיו המקצב שב אל היוצר