כמו ליצנים בקרקס הלכנו על חבל
בכלל לא פחדנו ליפול לכאן או לשם
רגע אחד מנוחה ביקשנו בחדר
רגע לשים את הראש רחוק מכולם

והבגדים ירדו כאילו לא לבשת אותם בכלל
וגופך כשהוא עירום נראה בודד
ונזכרתי איך הרגשתי כשהלב שלי נפל
ואמרת שזה בסדר לפחד

אין עוד על מה לדבר יכולנו ללכת
יכולתי לראות את עצמי נופל ונרדם
אבל כמה קשה לעזוב אמרתי בשקט
כל עוד החומר שלך זורם לי בדם

אז המילים יצאו כאילו לא דיברנו מעולם
ויפות הן וחותכות את שתיקתך
והפחד שהרגשנו הוא הולך ונעלם
זה הלילה שגורם לך לחייך