מרחוק שוב נשמע קול פסנתר
והערב ירד וירד
והאיש שניגן לא ויתר
הוא חזר על תרגיל אחד
שוב ושוב ושוב ושוב
עד שתשובי, עד שאשוב

ובחוץ עוד הרוח תנשוב
וקולה כבכיו של אבוב
ולמטה בקרן הרחוב
נערה מחכה, מחכה לאהוב
שוב ושוב ושוב ושוב
עד שתשובי, עד שאשוב

והרגע היה כה מוכר
ונצחי וצעיר ואהוב
וכאילו דבר לא חזר
על עצמו
שוב ושוב ושוב ושוב
עד שתשובי, עד שתשוב