[פתיח]
...מה היה קורה אם
דודו פארוק - עטור מצחך

['בית א]
עטור מצחך זהב שחור
אינני זוכר אם כתבו כך בשיר
מצחך מתחרז עם עיניים ואור
אינני זוכר אם חרזו כך בשיר
אך למי שתהיי, חייו מלאי שיר

['בית ב]
חלוקך הורוד צמרירי ורך
את בו מתעטפת תמיד לעת ליל
לא הייתי רוצה להיות לך אח (ממש לא)
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
ורואה חלומות עגומים של קדושה
ולמולו את אישה
(לליי ללה ליי)

[פזמון]
את אוהבת להיות
עצובה ושותקת
להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
ואני, שלא פעם אביט בך בשקט
אין קול ודברים
שוכח הכל על אודות אחרים
[גשר]
שוכנת (הלו?) נפשי בין כתלי ביתך
ושבויה, ושבויה בין כתלייך
ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך

[גשר]
פרוש חלומי כמרבד לרגליך
צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך
לבשי חלוקך הורוד לעת ליל
עוד מעט ואבוא אלייך

[מעבר]
(ואני, ואני, ואני)

['בית ג]
עטור מצחך זהב שחור
יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר
אז אלחש באוזניך עד בוקר עד אור
כשיכור
עטור מצחך זהב שחור

['בית א]
עטור מצחך זהב שחור
אינני זוכר אם כתבו כך בשיר
מצחך מתחרז עם עיניים ואור
אינני זוכר אם חרזו כך בשיר
אך למי שתהיי, חייו מלאי שיר
(וואה עליי)
[סגיר]
כן, כן