אני חשבתי: "זה לא טוב
אולי לברוח מביתי?
וכשיצאתי אל הרחוב -
היה כבר ערב פיוטי

אפשר היה לשמוע איך
מצב הרוח מתהלך
אפשר היה לומר על מה
תחלום בלילה כל עלמה
וחוץ מזה היה אפשר
להיות בערך מאושר

עיניים זללו כל טוב
הלב בלבל את מוח החזה
אפילו תינוקות אשר עוד לא נולדו
רצו להיוולד בערב שכזה

וכל אדם חייך אליי וסר
כאילו סתם... כאילו זה מותר
והשעות היו ריקות
וכל שעה הבטיחה קצת
ולא ידעתי - לחכות או לרוץ לקראת
אז דממה גבוהה זקפה את קומתה
והרחוב פער את פיהו הרעב
והאוויר נמתח, נמתח
עד שהתעייף
טוב חשבתי טוב
כעת אשוב נא אל ביתי
וכשיצאתי מן הרחוב
יצא הערב עימדי
הים בישל על פרימוס מזמזם
את סערת יום המחר
התינוקות בכו בחיק האם
עד שגרונם ניחר
והלבנה כמו בכוונה
עלתה על גג הבית שמנגד
והאירה בלי סיבה מספקת
והשעות היו ריקות
והלב הושיט לשון
ולא ידעתי אם לבכות
או לשכב לישון..."