בעיר הזאת אני
כבר גר כל כך הרבה שנים
וחי לי פה את כל חיי
כמו איזה עירוני קנאי

מרפסת פלוס דירה
תמונה על קיר ומנורה
עם שמש רוח ועם ים
ועם אישה אוהבת גם

כן זה טוב לשמוע איך הקצב רץ
לחשוב איך שהדם זורם
לנשום אותך קרוב
כן זה רע שאין כבר דרך חזרה
והדברים שכבר קרו
אף פעם לא יקרו אישה

קולות פסנתר צלולים
ריחות מטבח ותבשילים
וילד שכל כך מזכיר
נסיך רחוק באיזה שיר

אני עושה דברים
פוגש גם כמה חברים
ולפעמים ביום יפה
תופס חלום בבית קפה
וכשהלילה בא
אז לפעמים ללא סיבה
הולכים בי כמו על בהונות
נופי ילדות וזכרונות

הזמן מזמן לזמן
נושא אותי הרחק מכאן
אבל כמו נער מאוהב
אני תמיד חוזר ושב