אני זוכרת היטב, מול קולנוע לב
כשדיברת מילים מתוקות
מצאנו עצמנו על סדין מבולגן חושפים אחד לשני צלקות

זה היה המצב, זו הייתה תל אביב, במירוץ תאווה וממון
לעבדי השירה זאת הייתה אהבה, מספיקה לסיפור ופזמון

אבל ברחת משם, האין זה נכון פשוט הפנת גב לקהל, ברחת משם בלי לומר מעולם
היי לי, אל תהיי לי, היי לי, אל תהיי לי וכל הקשקוש המוכר

אני זוכרת היטב מול קולנוע לב
היית כבר מפורסם ואומלל
סיפרת שמעדיף יפות כמו בסרטים, בשבילי תחרוג מהכלל
וקיללת בשמנו, האומללים מול דמויות המראה ללא דופי
הוספת, בעצם זה לא משנה, הכיעור בשירים יש בו יופי

אבל ברחת משם, האין זה נכון פשוט הפנת גב לקהל, ברחת משם בלי לומר מעולם
היי לי, אל תהיי לי, היי לי, אל תהיי לי וכל הקשקוש המוכר

לא אומר שאותך אהבתי מכל, מי זוכר כל זמיר שנפל
אני זוכרת היטב מול קולנוע לב
זה הכל. רוב הזמן לא חושבת עליך בכלל